כמעט כל מי שעושה מחקר איכותני מכיר את התחושה הזאת: הכלים שאנחנו קוראים להם בשמות מודרניים, קידוד, זיהוי תמות, רוויה תאורטית, לא נולדו בשנות השבעים.

חיבור בן יותר ממאתיים ושישים שנה לא אמור להופיע בדיון מחקרי עכשווי, ובכל זאת "אמיל, או על החינוך" של רוסו ממשיך להופיע בו. לא כראיה,

אחת העבודות הנעימות ביותר שעשינו השנה הייתה גם אחת המוזרות: ישבנו ובדקנו את החשבון של אדם סמית. עושר העמים ראה אור בימים אלה בתרגום עברי

יש רגעים בעבודה שבהם אתה עוצר, קורא את השורה שוב, ואז קם מהכיסא. הרגע הזה הגיע אלינו באמצע בדיקת מראי המקום של חיבורם של התורה